החלטה בתיק ב"ש 5099/05

הבקשה וכתב האישום

1.         לפניי בקשתה של המבקשת להורות על מעצרם של שני המשיבים, שהינם אחים, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת.פ. 1034/05.

2.         בד בבד עם הגשת בקשה זו הוגש נגד המשיבים כתב אישום בו מואשמים הם בשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(א)+(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.         בפרק העובדתי של כתב האישום נאמר, כי ביום 2.11.05 בשעה 03:00, או בסמוך לכך, באזור שער שכם, בירושלים, בעת שנסעו השניים עם אישה נוספת ברכבו של המשיב מס' 1, אספו השלושה אל רכבם את המתלונן שביקש הסעה. המתלונן ביקש להסיעו לגבעה הצרפתית והשלושה הסכימו לכך, אולם במקום להסיעו למחוז חפצו הסיעו אותו השלושה לאזור בית חנינא-שועפט, שם עצרו את הרכב באזור חשוך.

            המשיב הראשון שישב ליד המתלונן במושב האחורי של הרכב הצמיד אל גרונו של המתלונן סכין ואילו המשיב 2, שנהג ברכב, הסתובב אל המתלונן, ערך חיפוש בבגדיו והוציא ממנו את ארנקו של המתלונן ומתוכו סכום של 300 ש"ח בקירוב וכן נטל לעצמו כרטיס כספומט. המשיב 1 נטל מרשותו של המתלונן מכשיר MP-3 וכן מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן. השלושה אמרו למתלונן לעזוב את הרכב ולאחר שהמתלונן פנה אליהם החזירו לו, לבקשתו, את כרטיס ה-SIM של הטלפון הנייד ואת הארנק, כך שבידי המשיבים נותרו כספו של המתלונן, מכשיר הטלפון הנייד ומכשיר ה-MP-3.

4.         בבקשתה טוענת המבקשת, כי בידה ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס למשיבים, לרבות הודאותיהם החלקיות, כי קמה עילת מעצר עקב מסוכנותם וכי אין חלופה הולמת זולת מעצר, ולפיכך מבקשת היא לעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים.

המסגרת המשפטית

5.         הבקשה תידון על-פי הוראות סעיפים 21(א) ו-(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החסד"פ"), ועל בית המשפט לבחון האם בידי המבקשת ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למשיבים, האם קמה עילת מעצר, והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שתיפגע במשיבים בצורה פחותה.

ראיות לכאורה ועילת מעצר

6.         ב"כ המשיבים הסכימו, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למשיבים וכן כי קמה עילת מעצר כנגדם וזאת מכח חזקת המסוכנות על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחסד"פ. ב"כ המשיבים ביקשו, כי יוגש תסקיר מעצר על-ידי שירות המבחן על מנת שתיבחן האפשרות לחלופת מעצר.

            על יסוד הסכמת באי-כוח המשיבים, הנני קובע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למשיבים, וכי קמה עילת מעצר כנגדם, כאמור לעיל.

חלופת מעצר

7.         כאמור, לבקשת ב"כ המשיבים, הגיש שירות המבחן תסקירי מבחן לגבי שני המשיבים.

א.         בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב 1, טוטנג'י ראאיד, מפורט כי המשיב, כבן 21 וחצי, רווק, מתגורר עם בני משפחתו בענאתא החדשה. קודם למעצרו בתיק זה עבד באופן לא מסודר בשטיפת כלים ובעבודות שיפוצים. כן עבד כבעל מקצוע בתחום חשמלאות רכב, אולם ללא תעודה פורמלית. שירות המבחן התרשם מבחור צעיר בעל יכולת שכלית טובה אשר חש צורך להציג חזות גברית ויכולת להסתדר ולהתארגן בחייו. עם זאת, קיימת התרשמות מבחור עם גבולות פנימיים מטושטשים ובלתי יציבים וזהות בלתי מגובשת לצד יכולות תפקוד. כן קיימת התרשמות של משיכה להתנהגויות בעייתיות אשר מחזקות אצלו תחושת גבריות, אם כי שירות המבחן לא התרשם מדפוסי עבריינות מושרשים. כמו כן ניכרת אצלו תחושת צער על הכאב והבושה שהסב לבני משפחתו.

            בעברו הפלילי של המשיב קיימת הרשעה קודמת בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, וכן הנו עומד לדין בבית משפט השלום בירושלים בגין עבירה שעבר לפני למעלה משנתיים של סיוע לפריצה לרכב, שהדיון בו לצורך מתן גזר-הדין קבוע לינואר 2006.

            לאור המתואר וגילו הצעיר והיותו של המעצר, להערכת שירות המבחן, גורם מזעזע ומרתיע, הומלץ על שחרור לחלופה של מעצר בית עם השגחה יעילה, אשר יש בה לצמצם מסוכנותו. שירות המבחן המליץ, כי המשיב יהיה בפיקוחו של האב אשר איננו עובד ואשר קודם לכן תיפקד באופן תקין שנים רבות, הן כעובד בניין במשטרה וכן כשכיר בבית קפה. שירות המבחן התרשם מאביו של המשיב כאדם חיובי בעל ערכים תקינים, כן ואמין ובעל רצון ומוכנות לעזור לבנו תוך הצבת גבולות בחסות גורמי סמכות. שירות המבחן העריך, כי האב ובני דודים בוגרים נוספים המתגוררים באותו בניין, מסוגלים להשגיח על המשיב ומבינים את הנדרש במידה והמשיב יפר תנאי מעצר הבית. כמו-כן רואה שירות המבחן חשיבות בהעמדתו של המשיב בפיקוח של קצין מבחן למשך חצי שנה, במהלכה יבדוק שילובו בקבוצת עצורי-בית אשר מתקיימת במסגרת שירות המבחן פעם בשבוע.

ב.         מהתסקיר בעניינו של המשיב 2 עולה, כי הנו רווק כבן 19, אשר עד למעצרו בתיק זה התגורר עם בני משפחתו בענאתא החדשה ועבד באופן רצוף, ונראה, כי התמיד ולקח עליו אחריות לפרנס את משפחתו. שירות המבחן התרשם מבחור צעיר, פשוט ובעל יכולות קוגניטיביות בינונית, כאשר בולט כי הנו חיובי ובעל מערכת ערכים תקינה. לצד זאת, ניכרים דימוי עצמי נמוך, תמימות ונאיביות מסוימות. שירות המבחן התרשם מבחור אחראי שנגרר לסיטואציה שאינו מורגל בה, חש בה זרות, חוסר שייכות, מבוכה, בושה ואשמה. עוד התרשם שירות המבחן, כי המשיב מתקשה להסתגל לתנאי המעצר ולאופי דפוסי ההתנהגות סביבו, שהינם זרים לו. כמו-כן תיאר מצב של קשיי נשימה במעצרו, תחושה של בושה גדולה על מעורבותו, חוסר נוחות והפנמת הכעס, וכן ניכר כאב כלפי משפחתו ותחושת תסכול ופספוס על אובדן מקום עבודתו.

            שירות המבחן התרשם, כי ניתן לצמצם את מסוכנותו על-ידי שחרורו לבית משפחתו ובהצבת תנאים מגבילים בשעות הלילה. שירות המבחן המליץ על בן-דודו של האב, מאהר טוטנג'י, שהינו בעל משרד סוכנות נסיעות המתגורר בבניין אחד עם בני משפחתו של המשיב, כערב אשר מוכן לקבל על עצמו להשגיח על המשיב, שכן המדובר באדם אחראי ורציני והמבין את המוטל עליו כערב. לאור זאת המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב למעצר בית בביתו של בן הדוד האמור, מר מאהר טוטנגי, כאשר למשיב יתאפשר לעבוד במשך היום.

8.         ב"כ המבקשת מתנגד לכל חלופת מעצר ומבקש שלא להיעתר להמלצות שירות המבחן עקב מסוכנותם של השניים, וציין את אופי העבירה החמורה המיוחסת לשני המשיבים אשר ביצעו את השוד תוך שימוש בסכין. כן הפנה לעברו הפלילי של המשיב 1 וטען גם, כי ההליכים המשפטיים יארכו זמן קצר לאור מספרם המועט של עדי התביעה.